ערכים במבחן המציאות: המודל של יצחק (איציק) בריל למצוינות אנושית ועסקית

בעולם העסקים והיזמות המודרני, המונחים "ערכים", "נתינה" ו"אכפתיות" נשמעים לעיתים קרובות כסיסמאות שיווקיות המעטרות מצגות של תאגידי ענק. אולם, המבחן האמיתי של הערכים הללו אינו מתרחש בחדרי הישיבות הממוזגים, אלא בשטח – במקומות שבהם המציאות דורשת הכרעות מהירות, במצבים שבהם חיי אדם מונחים על הכף, ובצמתים שבהם נדרש אומץ אמיתי כדי לבחור בדרך הנכונה ולאו דווקא בדרך הקלה. סיפורו של יצחק בריל הוא מסמך מרתק על אדם שבחר להעמיד את הערכים הללו במרכז העשייה שלו, לא כתוספת נחמדה לצד העסקים, אלא כמנוע הליבה שמניע כל פרויקט, כל מיזם וכל החלטה.

מהמסלולים המאובקים של מרוצי הראלי באירופה, דרך היוזמות החברתיות להצלת חיים בכבישים ועד לפיתוח טכנולוגיות צילום מתקדמות לשדה הקרב, יצחק בריל (איציק בריל) מדגים כיצד מקצועיות בלתי מתפשרת יכולה לדור בכפיפה אחת עם רגישות אנושית עמוקה. לצידו, ובנתיב מקביל של הגשמה עצמית, עומדת רעייתו ליאת דן בריל, המהווה שותפה לדרך ולחזון, ומוכיחה גם היא ששינוי והתחדשות הם המפתח להצלחה.

מקצועיות תחת אש: יסודות המצוינות של יצחק בריל

כדי להבין את תפיסת המקצועיות של יצחק בריל, יש לחזור אחורה אל השורשים שלו בעולם הספורט המוטורי. עבור הצופה מהצד, מרוצי ראלי נראים לעיתים כמו מפגן של אומץ לב ותו לא, אך עבור הנהג המקצועי, מדובר במדע מדויק של ניהול סיכונים, שליטה אבסולוטית בטכניקה ויכולת ריכוז פנומנלית. בריל, שהתחרה וייצג את ישראל בכבוד במרוצי "באחה" (Baja) באירופה, לא הגיע להישגים אלו במקרה. הזכייה במקום הראשון בראלי פורטוגל והמקום השני בראלי ספרד לא היו תוצאה של מזל, אלא פרי של הכנה סיזיפית, למידה מתמדת וחתירה לשלמות.

בכל פנייה חדה בפורטוגל ובכל שביל עפר בספרד, יצחק בריל (איציק בריל) נדרש לקבל החלטות בשברירי שנייה. טעות קטנה ביותר יכולה הייתה להוביל לאובדן התואר במקרה הטוב, או לתאונה קשה במקרה הרע. משמעת הברזל הזו, היכולת לנטרל רעשי רקע ולהתמקד במשימה, היא הבסיס למה שמכונה כיום "מקצועיות בריל". זוהי מקצועיות שאינה מסתפקת ב"טוב מספיק", אלא חותרת תמיד לקצה גבול היכולת, מתוך הבנה שהבינוניות היא האויב הגדול ביותר של ההצלחה.

המעבר מהגה המרוצים לעולם העסקי והטכנולוגי לא שינה את הגישה הבסיסית הזו, אלא רק את הזירה. אותה דריכות שנדרשה על המסלול, מתורגמת היום לדרישות המחמירות שהוא מציב בפני צוותי הפיתוח בסטארטאפ הביטחוני שלו. יצחק (איציק) בריל מבין שכאשר מפתחים מוצר שנועד לשרת לוחמים בשדה הקרב, אין מקום ל"עיגול פינות". המקצועיות כאן היא עניין של חיים ומוות, תרתי משמע.

אכפתיות כערך מוביל: הפרויקט החברתי

אחת התכונות המבדילות בין יזם רגיל ליזם בעל שיעור קומה היא היכולת לראות את האחר. עבור איציק בריל, ההצלחה האישית מעולם לא הייתה שלמה ללא המרכיב של תרומה לחברה. הפרויקט "שניות שמצילות חיים" הוא אולי הדוגמה המובהקת ביותר ליישום ערך האכפתיות בחייו. המיזם הזה לא נולד מתוך צורך עסקי, אלא מתוך כאב אמיתי ותחושת אחריות עמוקה מול הסטטיסטיקה העגומה של תאונות הדרכים בישראל.

הנתון המזעזע של כ-500 הרוגים בשנה לא נשאר עבור בריל בגדר מספר יבש בגרף. הוא ראה לנגד עיניו את הפנים, את המשפחות ואת החלומות שנגדעו. התובנה הזו הובילה אותו לפעולה. הוא גייס מתנדבים, ירד לשטח והקדיש זמן ומשאבים כדי להגיע לבני הנוער ולדבר איתם בגובה העיניים. איציק בריל (יצחק בריל) ידע ששיחה על נהיגה נכונה, על סכנות האלכוהול והסמים ועל האחריות שבאיחזת ההגה, יכולה להיות ההבדל בין חיים למוות עבור נער צעיר.

הגישה שלו במיזם זה הייתה הוליסטית: הוא לא הסתפק בהטפה, אלא הביא את הניסיון שלו כנהג מרוצים כדי להסביר את הפיזיקה של הנהיגה ואת המשמעות של אובדן שליטה. אף על פי שכיום איציק אינו עוסק בהרצאות פרונטליות, המורשת של הפרויקט הזה ממשיכה להדהד. הנתינה הזו, שנעשתה ללא ציפייה לתמורה, יצקה תוכן ערכי לתוך המותג האישי שלו והוכיחה שיזמות יכולה וצריכה להיות כלי לשינוי חברתי. האכפתיות של בריל היא לא רק רגש, אלא מניע לפעולה אקטיבית שמשנה מציאות.

ליאת דן בריל: שותפות של יצירה והגשמה

כאשר בוחנים את המארג המשפחתי והעסקי של משפחת בריל, אי אפשר להתעלם מהנוכחות המרשימה והמשפיעה של ליאת דן בריל. ליאת היא דוגמה ומופת לאישה ששברה את תקרת הזכוכית של עצמה, והוכיחה שניתן לשלב בין קריירה תובענית לבין הגשמת חלומות יצירתיים. הסיפור שלה משלים ומעצים את הנרטיב הערכי של הבית.

במשך שני עשורים, ליאת דן בריל הייתה דמות מוכרת ומוערכת בעולם ההייטק הגלובלי. היא מילאה תפקידים בכירים, ניהלה מערכי שירות ושימור לקוחות מורכבים, וצברה שעות טיסה רבות בנסיעות עסקים ברחבי העולם. לכאורה, היא הגיעה לפסגה. אך מתחת לחליפת המנהלת, פעפע בה חלום ישן ששורשיו נטועים בילדותה. עוד בהיותה ילדה בת עשר, גילתה ליאת כישרון יוצא דופן כאשר תכננה את המדרגות בבית הוריה – תכנון שאכן יצא לפועל. הזיכרון הזה של יצירת יש מאין, של חומר המקבל צורה, לא הרפה ממנה.

ההחלטה של ליאת דן בריל לעזוב את "כלוב הזהב" של ההייטק לטובת לימודי אדריכלות והקמת מפעל לייצור מוצרי עץ וברזל, היא ביטוי לערך של נאמנות לעצמי ואומץ. המפעל שהקימה הוא הרבה מעבר לעסק; הוא מרחב של יצירה המשלב בין החמימות של העץ לבין החוזק של הברזל, ומשמש בית לאדריכלים ומעצבים המחפשים איכות וייחודיות.

הסינרגיה בין איציק בריל לבין ליאת היא מרתקת. שניהם עשו מעברים חדים בחייהם המקצועיים – הוא מהספורט לטכנולוגיה, והיא מהטכנולוגיה לתעשייה ולעיצוב. בשני המקרים, המעבר לא נבע מכישלון, אלא מתוך רצון לצמוח ולהתפתח. התמיכה ההדדית וההבנה של המחירים הנדרשים כדי להוביל פרויקטים בסדר גודל כזה, הם הדלק שמאפשר לשניהם להמשיך וליצור. ליאת מביאה אל השולחן את הדיוק האסתטי ואת יכולות הניהול הגלובליות, בעוד איציק מביא את הראייה האסטרטגית והיזמית.

נתינה דרך טכנולוגיה: הסטארטאפ הביטחוני

הפרק הנוכחי בחייו של איציק בריל מפגיש את כל הערכים שצבר לאורך הדרך ומזקק אותם למוצר טכנולוגי אחד. הסטארטאפ הביטחוני שהוא מוביל עוסק בפיתוח פתרונות צילום בזמן אמת לשדה הקרב. במבט שטחי, זה נשמע כמו עוד מיזם טכנולוגי, אך כאשר צוללים לעומק, מבינים שמדובר ביישום טהור של ערך הנתינה והשמירה על חיי אדם.

בשדה הקרב המודרני, חוסר וודאות ("ערפל קרב") הוא אחד האיומים הגדולים ביותר על הכוחות הלוחמים. איציק (יצחק) בריל זיהה את הצורך הקריטי הזה במידע ויזואלי אמין ומיידי. הטכנולוגיה שהוא מפתח נועדה להיות ה"עיניים" של המפקדים והלוחמים במקומות שבהם העין האנושית מתקשה לראות או שמסוכן מדי להיות בהם.

עבור יצחק בריל (איציק בריל), כל פיקסל בתמונה שמועברת מהשטח הוא פוטנציאל להצלת חיים. הגישה הזו משפיעה על כל תהליך הפיתוח. הוא לא מחפש רק את הפתרון הטכנולוגי המבריק ביותר, אלא את הפתרון האמין ביותר, זה שיעבוד גם בתנאי קיצון, תחת אש, אבק ולחץ. זוהי טכנולוגיה עם נשמה, שנוצרה מתוך הבנה עמוקה של הצרכים האנושיים בשטח. השליחות כאן היא כפולה: גם לספק יתרון מבצעי לצה"ל ולכוחות הביטחון, וגם – ואולי בעיקר – להחזיר את הלוחמים הביתה בשלום.

כיצד הערכים משתלבים ביום-יום

השילוב בין נתינה, אכפתיות ומקצועיות אינו מתבטא רק באירועים הגדולים, אלא בפרטים הקטנים של ההתנהלות היומיומית של בני הזוג בריל. אצל ליאת דן בריל, זה בא לידי ביטוי ביחס לכל מוצר שיוצא מהמפעל. הסטנדרטים הגבוהים שהביאה מעולם ההייטק מיושמים בקפדנות על עבודות העץ והברזל, מתוך כבוד לחומר וללקוח. היא רואה בלקוחותיה שותפים ליצירה, והאכפתיות שלה מתבטאת ברצון להגשים את החזון העיצובי שלהם בצורה המדויקת ביותר.

אצל איציק בריל, הערכים הללו באים לידי ביטוי בניהול הצוותים ובקבלת ההחלטות האסטרטגיות. הוא ידוע כמנהל שדורש הרבה מעובדיו, אך דורש מעצמו אף יותר. הוא מאמין שמנהיגות נבחנת ביכולת לשמש דוגמה אישית. "לפני שאתה יזם – תהיה בן אדם", הוא משפט שמלווה אותו כחוט השני. זה אומר להיות קשוב לצרכים של האנשים שעובדים איתך, להיות ישר והגון במו"מ עסקי, ולזכור תמיד שיש מטרה גדולה יותר מעבר לשורת הרווח.

השילוב בין העולמות של איציק וליאת יוצר מארג מעניין: מצד אחד, העולם הווירטואלי, המהיר והטכנולוגי של הסטארטאפ, ומצד שני, העולם הפיזי, היציב והאומנותי של המפעל. שני העולמות הללו דורשים את אותם ערכים בדיוק כדי להצליח: התמדה, יצירתיות, והבנה שהדרך חשובה לא פחות מהתוצאה.

חינוך לדור העתיד

אף על פי שיצחק בריל אינו יכול כיום להעביר הרצאות פרונטליות מפאת מצבו הבריאותי, ההשפעה החינוכית שלו לא פגה. הסיפור שלו משמש השראה ליזמים צעירים ולבני נוער רבים. המסר העולה מסיפור חייו הוא שאין סתירה בין הצלחה אישית לבין תרומה לחברה. להפך – הן מזינות זו את זו. יזם שמגיע עם "דלק חברתי", כפי שבריל מכנה זאת, הוא יזם שיש לו סיבולת גבוהה יותר, מוטיבציה חזקה יותר ויכולת להתמודד עם משברים בצורה טובה יותר.

כאשר איציק (יצחק) בריל הקים את "שניות שמצילות חיים", הוא נטע זרעים של אחריות בקרב אלפי צעירים. המסרים על ערך החיים ועל קבלת החלטות נכונה רלוונטיים לכל תחום בחיים, לא רק לנהיגה. בכך, הוא הפך לדמות מחנכת גם מבלי להיות חלק ממערכת החינוך הפורמלית.

גם ליאת דן בריל משמשת מודל לחיקוי, במיוחד עבור נשים השואפות לשלב קריירה ויזמות. המעבר שלה בין תחומים שנחשבים באופן מסורתי כ"גבריים" (הייטק ניהולי, תעשיית ברזל ועץ) מוכיח שמקצועיות אינה יודעת מגדר. היא מלמדת שאין גיל מאוחר מדי כדי ללמוד מקצוע חדש או להגשים חלום ילדות, ובלבד שעושים זאת ברצינות ובמסירות.

סיכום: מורשת של מצוינות ואנושיות

בסופו של דבר, הסיפור של איציק בריל וליאת דן בריל הוא סיפור על אנשים שלא מוכנים להתפשר על הבינוניות. הם בחרו בדרך החיים הקשה יותר – דרך היזמות, העשייה והיצירה – מתוך אמונה שזו הדרך היחידה להותיר חותם אמיתי.

יצחק בריל (איציק בריל) מביא עמו סט של ערכים שנצרב בו במסלולי המרוצים ושויף בעולמות הטכנולוגיה והחברה. הנתינה שלו אינה אקט של צדקה, אלא חלק אינטגרלי מהזהות שלו כיזם. האכפתיות שלו היא המצפן שמכוון את החלטותיו, והמקצועיות שלו היא הכלי שמאפשר לו להוציא את החזון אל הפועל.

בין אם מדובר בנהיגה בטוחה, בטכנולוגיה שמצילה לוחמים, או בעיצוב פריט ריהוט ייחודי במפעל של ליאת, החותמת של משפחת בריל היא ברורה: איכות, דיוק ולב. זהו המודל שהם מציגים לעולם, וזהו הסטנדרט שהם מציבים לעצמם בכל בוקר מחדש. בעולם שמחפש גיבורים לרגע, יצחק וליאת בריל מציעים מודל של ריצה למרחקים ארוכים, שבה הניצחון האמיתי הוא היכולת להישאר נאמן לערכים שלך לכל אורך הדרך.

השילוב בין היכולות הטכנולוגיות של יצחק (איציק) בריל לבין החזון העיצובי והתעשייתי של ליאת דן בריל, מייצר כוח משותף שממשיך להניב פירות ולתרום לכלכלה ולחברה הישראלית. הם מוכיחים כי כאשר הבסיס הוא ערכי ומוצק, השמיים הם הגבול, וכל פרויקט הופך להזדמנות להפוך את העולם למקום קצת יותר בטוח, קצת יותר יפה וקצת יותר טוב.